פסק-דין בתיק ב"ל 24554-11-12

1.         לפניי ערעור על החלטת ועדת עררים לניידות מיום 19.9.2012 (להלן- הוועדה) שקבעה כי ניתן ליישם בעניינו של המערער את סעיף א-7-ב-1 באופן חלקי וקבעה לו 50% נכות בניידות (להלן-  ההחלטה).

2.         החלטת הוועדה ניתנה בעקבות ערעור שהוגש הן על ידי המערער והן על ידי המשיב על החלטת הוועדה מדרג ראשון מיום 8.7.2012, אשר קבעה למערער נכות יציבה בשיעור של 60% בשל מוגבלות בניידות לפי סעיף א-6 דו-צדדי חלקי. ערעור המשיב נסוב על כך שהסעיף שיושם בעניינו של המערער אינו תואם את ממצאי הבדיקה.

3.         המערער, יליד 1967, עבר בחודש מאי 2010 ניתוח בעמוד השדרה הגבי עקב פריצת דיסק, כאשר שני ניתוחים חוזרים לא צלחו. המערער ביקש לקבוע את נכותו בענייו הניידות. כאמור לעיל, וועדה לניידות מדרג ראשון קבעה למערער נכות יציבה של 60% לפי סעיף א-6 דו צדדי חלקי.

4.         הוועדה לעררים מושא ערעור זה שמעה את תלונות המערער וסיכמה את תלונות ותולדות המחלה של המערער כך: "מדובר בגבר בן 45 לאחר ניתוח חוזר ואבחנה של היצרות התעלה הספינלית ופריצת דיסק בגובה D9 - D8. הועדה התכנסה לפי ערר המוסד וערר התובע. מטופל בליריקה ובמדבקות בוטרנס ."

            בממצאי הבדיקה תוארה הליכת התובע: " נכנס לחדר בעזרת 2 קביים קנדיות. מהלך תוך גרירת רגל ימין על הרצפה אך לבקשת הבודק מסוגל להרים את הרגל. מסוגל להלך ללא קביים וללא עזרים. אין תבנית ספסטית בולטת בהליכה ." ובממצאי הבדיקה הנוירולוגית צוין: " ספסטיות מתונה ב 2 גפיים תחתונות כוח שרירים כמצויין בטבלה. עירנות יתר בולטת של החזרי פיקה וקרסול עם קלונוס באכילס דו צדדי. תגובות פלנטריות פלקסוריות. תחושת מנח שמורה בבהונות . "

נוכח האמור, הוועדה סיכמה את ממצאיה: " קיימת פרפרזיס ספסטית בדרגה לא קשה עם יכולת הליכה עצמאית ללא עזרים. הממצאים ניתנים ליישום לפי א-7-ב-1 חלקי 50%. ערר המוסד התקבל וערר התובע נדחה".

טענות הצדדים

5.         עיקר טענותיו של המערער במסגרת נימוקי הערעור והדיון שנערך בפניי הן כדלקמן:

5.1        ממצא הבדיקה הקלינית לפיו המערער מסוגל להלך ללא קביים וללא עזרים אינו תואם את מצבו הרפואי, שכן המערער אינו מסוגל כלל ללכת ללא שימוש בקביים. ללא קביים- המערער נופל. לטענת המערער, הרישום בפרוטוקול הוועדה לפיו "המערער מסוגל להלך ללא קביים" להבדיל מרישום לפיו "המערער מהלך ללא קביים" מעיד על כך שלא בוצעה למערער בדיקת הליכה וכי הפרוטוקול אינו משקף את מהלך הבדיקה לאשורה.

5.2        הוועדה קיבלה באופן עיוור את ערר המוסד וזאת למרות שממצאיה לגבי כח גס בשרירים הגדולים (גלוטאטוס מקסיאמוס) היו חמורים יותר מאשר הממצאים שנמצאו על ידי הוועדה מדרג ראשון. ממצאים אלו מצדיקים קביעת נכות בשיעור של 80% לפחות, העולה על זו שנקבעה על ידי הוועדה בדרג ראשון.

5.3        במקרה דנן, היה על הוועדה לקבוע על סמך ממצאי הבדיקה כי המערער סובל מ"שיתוק למעשה" וזאת מאחר שכושר ההליכה שלו (אגב גרירת הרגליים בעזרת הקביים) אפסי ממש והוא אינו מסוגל ללכת מעבר למספר מטרים בודדים. המבחן שנערך למערער בוועדה במסגרתו הוא התבקש ללכת כשני מטרים אינו מלמד על יכולת ההליכה של המערער, אלא על ניסיון ספורדי רגעי. בנוסף, הוועדה לא התחשבה בכאבים מהם סובל המערער והמשפיעים על כושר התנועה והיציבה שלו.

5.4        המכון הרפואי לבטיחות בדרכים שבמשרד הבריאות קבע כי למערער אין יכולת להשתמש ברגליו לצורך נהיגה ולכן עליו לעבור מבחן נהיגה במכונית עם מתקון מיוחד לנהיגה באמצעות הידיים. קביעה זו מלמדת כי הירידה בכוח שרירי הרגליים של המערער קשה. זהו מסמך מהותי שראוי היה שהוועדה תתייחס אליו, בפרט משעה שהמשיב שילם בגין המתקנים להתאמה לרכב. המערער ביקש מהוועדה להקפיא את הדיון עד לקבלת לתוצאות הבדיקה במכון ואולם הוועדה לא נענתה לבקשתו.

5.5        הוועדה לא הסכימה לקבל מהמערער, מסמכים רפואיים ובכלל זה מסמכים של מומחים בכירוגיה אורטופדית- מכתב של ד"ר מוסקוביץ ותעודה רפואית של ד"ר רז ובדיקת MRI  מיום 29/4/12.

6.         המשיב התנגד לטענות המערער מן הנימוקים הבאים:

6.1        הטענות המועלות במסגרת הערעור הינן טענות רפואיות מובהקות, שבית הדין אינו מתערב בהן. מכל מקום, אין אסמכתא רפואית בדבר חוסר יכולת של המערער ללכת.

6.2        טענות המערער בדבר אופן עריכת הבדיקה הקלינית, סירוב הוועדה לקבל מהמערער מסמכים רפואיים וסירוב הוועדה להקפיא את הדיון עד לקבלת לתוצאות המכון הרפואי לבטיחות בדרכים הן טענות עובדתיות שאינן נתמכות בתצהיר ושלא הובאו לידיעת המשיב טרם הדיון בערעור.

6.3        אופן עריכת הבדיקה הקלינית, סוג הבדיקה ומשכה הינו עניין רפואי המסור לשיקול דעתה של הוועדה. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית בה נמצא כוח גס תקין (מדדים 4+ ו - 5). הוועדה מצאה שהמערער סובל מספסטיות והתכווצות יתר של שרירי הגוף והתאימה את סעיף הליקוי למצב רפואי זה. הליקוי שנקבע למערער אינו בגין שיתוק למעשה, שכן הממצאים הרפואיים שמצאה הוועדה אינם מצביעים על שיתוק בשרירים הספציפיים המפורטים ברשימת הליקויים.

6.4        קביעת הוועדה הינה קביעה מפורטת ומנומקת המבוססת על ממצאי הבדיקה הקלינית ולא נפלה בה כל טעות משפטית.

דיון והכרעה